משנת 2015 אני גרה בהולנד, אליה הגעתי בעקבות נישואיי. בגיל 29, הפכתי לאמא לראשונה. החיים "כביכול" פתחו לי דרך חדשה. בתוך מדינה זרה, שפה חדשה, רחוקה מהבית, עשיתי וויתורים מקצועיים, השארתי את המוכר מאחוריי. יכולתי להיות מי שרק אבחר, אבל במקום, אימצתי זהות של מישהי שאני לא רוצה להיות.
אכילה רגשית פיצתה על זוגיות לא מספקת, על ביטחון עצמי ירוד, על פרפקציוניזם שהלך ואיבד שליטה ופחדים, המון. חלומות גדולים שרקמתי, התנפצו!
בתוכי ידעתי שהמצב הזה לא יכול להמשיך... זה... זה לא מה שרציתי. רציתי לעזור לעצמי ולא ידעתי איך, רציתי לשנות ולא ידעתי כיצד, רציתי להיעלם ולא ידעתי לאן. רציתי למצוא תשובות, להבין למה. כי ידעתי שברגע שאדע למה גם יגיע הפתרון. עמדתי לצאת למסע אבל פחדתי, עמדתי בפתח המנהרה ורגליי משותקות.
אני מאמינה כשרוצים משהו באמת היקום שולח עזרה. הצעד הראשון שעשיתי, היה להירשם לקורס פוקוסינג (התמקדות) - ולאט השינוי שרציתי התחיל לקרות. ראיתי כשאני אומרת מה אני רוצה או לא, העולם לא חרב. הוא לא חרב גם כשהתחלתי להיות יותר אני.
כשראיתי שדברים משתנים, וההתנהלות שלי אחרת היה לי רצון להתמקצע כדי לעזור לנשים אחרות. כי לא יכול להיות שנשים יימנעו מעצמן את החיים שהן רוצות בגלל אוכל. לא יכול להיות שאוכל יהיה המחסום, הגבול בינן לבין החלומות שלהן.
בשנים האחרונות הקדשתי את עצמי לחקור וללמוד עוד על אכילההרגשית ועל הקשר בינה לבין תזונה בריאה. שלך, מוריה.
ה"אני מאמין" של התכנית
אחד הנושאים שבין היתר מעכבים התקדמות והתפתחות זו אכילה רגשית. ברב המקרים, אכילה רגשית יושבת על מקומות עמוקים יותר, שבאים לידי ביטוי באכילה שלא התכוונו אליה, המביאים אחריה שלל רגשות והתנהגויות. אני מאמינה שכבר עלה בדעתך שירידה במשקל תשפר את הרגשתך ובהתאם לכך את חייך.
אני גם כמעט בטוחה שעשית דיאטות בעבר שהצליחו, אבל גם גרמו לך גם להעלות הכול חזרה. השקעת בתפריט ובספורט אבל לא השקעת במה שנמצא באמת בתוכך.
בתהליך שאני מאמינה בו, ירידה במשקל צריכה להיות "תופעת לוואי" של תהליך פנימי ושינוי בהרגלים תזונתיים והתנהגותיים. ירידה במשקל לא צריכה להיות המטרה העיקרית. המטרה העיקרית היא לגרום לך לנקות מעלייך את כל מה שמעכב, חוסם ומגביל אותך.