אכילה מוסוות

היום אכלתי כמות גדולה של לזניה.
אחרי רבע מהכמות, התחלתי להרגיש שובע, ולמרות זאת המשכתי לאכול, מתקשה להפסיק.

 מה קרה? שאלתי. יכול להיות שזו אכילה רגשית? (כי כך זה הרגיש לי)

אבל אין סיבה, חשבתי לעצמי. 
הכל בסדר, לא קרה שום דבר מיוחד...

על פניו, לא היה שום הסבר לאכילה רגשית, אבל צורת האכילה אמרה אחרת. 
המשכתי להתעקש ולשאול האם קרה משהו? האם הכל בסדר?

 ואז, ברגע אחד, נפל האסימון- שלא.
מוקדם יותר בבוקר, עשיתי תרגיל כתיבה שהציף רגשות כואבים.
התחמקתי מלהרגיש אותם, נפנפתי אותם כדי לא לאפשר להם להיות. 

במודע שלי, שכחתי מהם.
ולכן חשבתי שהכל "בסדר."  

החלטתי לקרוא למה שהיה לי, אכילה רגשית סמויה. 

למה סמויה?
כי רגשות כואבים שנמצאים בגוף שלנו באופן לא מודע, פועלים בדיוק כמו אותם רגשות כואבים שמובילים לאכילה רגשית מודעת.
   (ואם אני ממציאה מונח אז אקרא לזה: אכילה רגשית פעילה.)

גם אם אנחנו חושבות שהולך לנו די טוב, פתאום אנחנו יכולות להיזכר, לחשוב על משהו שיעורר רגשות כואבים.
לכאורה לא ניתן להם להשפיע עלינו, נקפוץ מעליהם ונמשיך. 

אבל אז, כשנפנה לאכול מתוך רעב אמיתי. נשים לב, (במידה ויש מודעות) שמשהו לא כשורה.
נראה סימנים של אכילה רגשית "סתם" כך ללא סיבה. 

 גם אם מדובר באכילה רגשית סמויה, עדיין מעורב רגש. ומכאן שהאכילה שנזהה סממנים של אכילה רגשית "רגילה." 
אפילו אם היתה בחירה בארוחה מזינה, האכילה הרגשית תבוא לידי ביטוי:
בכמויות- נאכל מעבר למה שהגוף צריך באמת.
בצורת האכילה- האכילה תהיי מתוך לחץ וחוסר שקט.
לעיסה- מהירה ולא מספקת. 

 לסיכום: אכילה רגשית סמויה מתנהגת בדיוק כמו אכילה רגשית מודעת.
ולכן, אם את מזהה שאת אוכלת יותר מדי, שלקחת מנה גדולה מדי ואת ממשיכה לאכול למרות ששבעת תשאלי את עצמך: 

* מה קרה, הכל בסדר?
* היה משהו מיוחד היום?
* מה העניינים?
*איך את מרגישה?

אם את מעוניינת להעמיק בתהליך מודעות לריפוי אכילה רגשית אני מזמינה אותך לכתוב לי, כדי למצוא יחד את הדרך המתאימה עבורך. 

מוריה. 

*תמונה להמחשה