אני רוצה לגלות לכן סוד

אז בלי יותר מדי מילים והכנות, אגלה לכן ישר את הסוד: הפיתרון לרדת במשקל, לא נמצא בדיאטות – הוא נמצא באיך שאנחנו מנהלות את הרגשות שלנו.

איכשהו, כמעט תמיד, יוצא שדיאטות לא עושות את העבודה כמו צריך.
תמיד איכשהו הן מחזירות אותנו, כמו במעגל אינסופי, לאותה נקודה.
הרבה פעמים אני שומעת על מעגל הדיאטות הבלתי פוסק. על האכזבות החוזרות ונשנות, על הקילוגרמים שיורדים וחוזרים פי שניים חזרה.
גם אני הייתי שם. מעלה, מורידה, מוסיפה.
אם נודה באמת, אין לדיאטות את היכולת לתמוך בנו רגשית. 
ולמעשה, בתוך המעגל הבלתי פוסק, של קפיצה מדיאטה כזו לאחרת, שכחנו לשים לב לדבר הקריטי והמשמעותי ביותר- לרגשות שלנו.
במקומות הכי נמוכים, כשהייתי צריכה מענה, הדיאטה, החוקים, הגרמים, הכמויות, התפריטים, לא היו שם כדי לתמוך בכאבים הרגשיים שהרגשתי. לא היה שם כלום, גם לא אני...
מה כן בא לתמוך? האוכל!
אבל גם הוא בא והלך לפי הצורך, משאיר חותמת ועוד חותמת על המשקל, על הבריאות, על הנראות. 

יחסי שנאה אהבה. יחסי סטירה-ליטוף. 

אני לא יודעת בדיוק באיזה שלב האוכל התחיל לקחת תפקיד משמעותי בלנהל את החיים שלי, אבל כל עוד נתתי לו יד חופשייה, השליטה שלו עליי רק הלכה וגברה.
את הכל הוא היה מנהל, את כל קשת הרגשות בין מה שטוב למה שרע. 
בפנים הלכתי ונעלמתי, מבחוץ תפסתי יותר ויותר מקום.
"עכשיו סופסוף רואים אותי" חשבתי אבל מבפנים תחת שכבות ההגנה שהלכו וגדלו, הרגשתי יותר ויותר אבודה.

לקח לי הרבה שנים להבין, שירידה במשקל, תקרה ללא דיאטה.
אחרי הרבה אכזבות ותסכולים, וכסף שזרקתי לפח. הבנתי, שמה שיכול באמת לעזור לי להוריד במשקל, זה איך אני מנהלת את הרגשות שלי- כי רגשות שמנוהלים נכון, דורשים פחות פנייה לאוכל. 
ואכילה שמנוהלת נכון- מאזנת את הרגשות. 
וזה גבירותיי, מעגל הדיאטה המנצח. 
(מבחינתי)